עזבון המנוח יצחק שוורץ ז"ל ואח' נ' מור יעקב ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לתיקון כתב תביעה בתיק המתנהל על פי סעיף 6 (ב) לחוק הפלת"ד ושהוגש עוד ביום 1.3.07 ע"י המבקשים.

בפתח הבקשה עתר ב"כ המבקשים להחליף את שם המבקשת 2 בעיזבונה לנוכח פטירתה ביום 12.7.10 ובנוסף ביקש להוסיף טענה לכתב התביעה כי פטירתו של המנוח נגרמה כתוצאה מפציעתו בתאונת דרכים מיום 5.5.02 נשוא כתב התביעה.

לאחר התנגדות המשיבים לסיפא לבקשה ניתנה החלטתי ביום 7.10.10 הדוחה את רכיב הבקשה הנ"ל מטעמי ההתנגדות.

החלטה זו באה להרחיב את שנקבע על ידי כאמור לאור החלטת כב' ביהמ"ש המחוזי מרכז מיום 23.12.10.

2.עילת התביעה מתייחסת לפגיעת המנוח כהולך רגל והתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה.

ועדה רפואית של המל"ל לא מצאה קיומה של נכות צמיתה החל מ-1.1.03.

3.ב"כ המבקשים הסביר בבקשתו, כי המבקשים שמרו על זכותם לתקן את כתב התביעה, ולטעון כי קיים קשר סיבתי בין פציעת המנוח בתאונת דרכים לפטירתו. לטענתו, לאחר הגשת התביעה ולצורך הגשת ראיות לסתור ואיסוף חומר רפואי, עלתה תמונה לפיה לאחר פציעתו של המנוח חלה התדרדרות במצבו הרפואי, לרבות בתחום הקרדיולוגי, אורולוגי ופנימי והוא אושפז לא פחות מ-12 אשפוזים בבתי חולים עד לפטירתו ביום 19.8.06.

4.ב"כ המשיבים התנגד לסיפא של הבקשה בכל הנוגע להוספת טענה בדבר קיום קשר סיבתי בין פטירת המנוח לתאונת הדרכים מכמה טעמים:

ראשית, הוועדה הרפואית של המל"ל שבדקה את המנוח מצאה לנכון לקבוע, כי לאחר תקופת הנכות הזמנית לא נותרה למנוח כל נכות, וקביעה זו מחייבת את הצדדים שעה שבקשה להבאת ראיות לסתור נדחתה ע"י ביהמ"ש.

שנית, הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, אם במסגרת הבקשה להבאת ראיות לסתור ואם במסגרת קדם המשפט הראשון.

שלישית, לא הוצגה בפני ביהמ"ש כל ראייה שהיא כי פטירת המנוח נגרמה מהתאונה ולא כתוצאה מגילו המתקדם . בהיות המנוח בן 87 בעת פטירתו, ומשנפטר כעבור 4 שנים ממועד התאונה, נראה כי אין יסוד עובדתי לטענה כי פטירתו נובעת מהתאונה.

5.ב"כ המבקשים השיב לתגובה זו, ולטענתו דווקא המשיבה 2 מנועה מלהתנגד לבקשה, הואיל ולא טרחה להודיע מראש בדבר כפירתה בכיסוי הביטוחי. יתר על כן, לא מדובר בשיהוי כלשהו מצד המבקשים ששמרו על זכותם לתקן את כתב התביעה בעתיד, וממילא אינם כפופים למועד הגשת הבקשה כל עוד לא נסתיימו הליכי קדם המשפט.

אמנם מודה ב"כ המבקשים, כי הנטל על המבקשים להציג ראשית ראייה לקיומו של קשר סיבתי, אולם נוכח הגישה המקלה לטענתו בפסיקה המסתפקת ברף נמוך,די יהיה בשפע של מסמכים המצביעים על הידרדרות מצבו הרפואי של המנוח עד לפטירתו. זאת ועוד, הואיל וחלפו 4 שנים מאז קביעת ועדת המל"ל ממילא לא עמדה שאלת הקשר הסיבתי בין הפציעה לפטירה בפני הוועדה הרפואית.

בתשובה נוספת של ב"כ המשיבים לתשובת ב"כ המבקשים הדגיש הראשון את טענתו בדבר אופי מסלול הברור של התביעה במסגרת סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד.

דיון

6.אין חולק, כי התובע רשאי לתקן תביעתו גם לאחר הגשתה ובעניין זה תקנה 92 לתסד"א מתירה לעשות כן בכל עת, לצורך בירור השאלות שבמחלוקת ובהתייחס למידת הפגיעה שנגרמת לצד שכנגד .לכן, לו היה נימוק ההתנגדות של המשיבים מבוסס רק על העיתוי של הגשת הבקשה, הייתי קובעת כי פגם זה, אם קיים, ניתן היה לרפאו בהוצאות.

ברם, הקושי הוא אחר ונוגע למסלול בירור התביעה עפ"י סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. במסלול זה מחייבת קביעת המל"ל על כל רכיביה. וכפי שמבהיר השופט ריבלין בספרו:

"קביעה על פי דין אחר, בדבר שיעור הנכות, מחייבת גם בתביעת הפיצויים, אם נתקיימו כאמור, שתי דרישות אלה לעניין שאלת הקשר הסיבתי. ראשית, מי שקבע את דרגת הנכות על פי הדין האחר נדרש לקבוע גם את שאלת קיום הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה נשוא המשפט. שנית, מי שקבע את דרגת הנכות אף נדרש בפועל לשאלת הקשר הסיבתי והכריע בה."

(ראה: א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית עמ' 490)